הסבה מקצועית: המסע שלי מדוקטור לביוכימיה למורה ליוגה

אני בדרך כלל לא נוהג לדבר על עצמי, אבל חשבתי שחלק מהסיפור האישי שלי יכול לעזור לאנשים שמחפשים איזשהו שינוי בחיים, כפי שאני חיפשתי, ולעודד אותם לצאת לקראת השינוי הזה

עליתי לארץ מארגנטינה ב2012. לבד. עם שתי מזוודות קטנות. אפילו הייתי יכול להוסיף עוד כמה ק"ג למזוודות אבל לא היה לי מה לשים בתוכן. סך הכל, כל מה שהייתי צריך –בגדים, מעט ספרים ותמונות של המשפחה וחברים- נכנסו בקלות במזוודות אלה. החלומות היו בתו

מאחוריי השארתי משפחה מדהימה, תומכת ומבינה, חברים, עבודה טובה כחוקר ומרצה באוניברסיטה מקומית, ובוודאי קצת רכוש חומרי שצברתי במשך השנים. ויצאתי לקראת תחושת הבטן והקול החלש בלב שלי, שבמשך שנתיים לחש לי: אתה חייב שינוי בחייך. וכך בעצם, מלא באי וודאות ותקוות, התחלתי את דרכי למדינה המוכרת לי –אבל שבשינוי מתמיד כל רגע- מדינת ישראל

את ישראל הכרתי טוב טוב. למדתי בה בגיל 18 לימודי הוראת עברית לתפוצות. לימדתי את השפה העברית במשך שש שנים בארגנטינה, עד שהתחלתי בלימודי הביוכימיה

לא מתלונן על ההתפתחות המקצועית שלי בארץ. להתחיל לעבוד במכון ויצמן שברחובות שבוע אחרי העליה לארץ, לא נשמע רע בכלל. שעתיים נסיעה הלוך ושעתיים חזור מרעננה למכון, זה כבר סיפור אחר

(חייבים לחוות את המדינה מבפנים (מהפקקים לפעמים גם

העבודה שלי שם הסתיימה פתאום ומרצוני, כשעמדתי בתחנת אוטובוס בדרך לעבודה, בשש או אולי שבע בבוקר, ונתתי לאוטובוס להמשיך את דרכו, כשאני לא עליו אלא בדרכי חזרה "הביתה" , למרכז קליטה בו גרתי ברעננה

כך ששוב פתחתי את "משרדי" (שולחן ישן ומחשב נייד) בסלון, שהיה גם חדר השינה שלי במרכז הקליטה, והתחלתי לשלוח קו"ח בתקווה שעבודת החלומות שלי תגיע מהר. וכך זה היה. במשך שנתיים עבדתי כחוקר באוניברסיטת תל אביב, נושא מחקר חדש (ובעברית! מקרופאגס בעברית זה מקרופאגים!) והרבה מה ללמוד. הכרתי אנשים מדהימים וגם שם, עם האישור של המנהל שלי, התחלתי ללמוד קורס מורים ליוגה בקמפוס שבאוניברסיטה. היה מאוד נוח וכיף להקדיש יום עבודה לקורס. והיה מרתק לתרגל יוגה וללמוד עם אחת המורות הוותיקות והמדהימות בארץ

שנתיים חלפו. ומאוד גאה הייתי בתעודה הראשונה שלי כמורה ליוגה

לימדתי פה ושם יוגה לחברים, אבל מכיוון ששכר הדירה בארץ, במיוחד בתל אביב, לא שומר קשר ישיר למ"ר שבדירה, או לשנות הקירות שלהם, החלטתי שאני שוב פותח את "משרדי" ושולח קו"ח. הפעם שאפתי לעבודת במחקר יישומי וחדשני. ושוב, כפי מה שציפיתי העבודה הגיעה. להקים ולנהל מעבדת מחקר בתחום תאי גזע בבית חולים איכילוב, זה היה החלום שלי. עוד כמעט שנתיים חלפו. ובתוכי, הניצוץ של היוגה הלך וגדל

כשהייתי ילד תירגלתי יוגה עם ספרים ש"במקרה" הגיעו לידיי. גם בסטודיו וגם בזה שלקחתי קורסים פה ושם. איך לא לשמוע לקול של הילד שכל פעם בחזרה אמר לי: יוגה משנה חיים

לא שהמדע לא משנה חיים. פשוט החיים שלי, כבר לא היו צבעוניים בעולם המדע, אפילו לא בעבודת חלומותי

כך שאחרי נסיעה להודו, ונסיעה לארגנטינה ושיחות עם המשפחה וחברים, החלטתי שאני עוזב את עבודת חלומותי, ומתחיל להקדיש מאה אחוז מהחיים שלי ללמידת היוגה, האהבה שלי

היום, נושם יוגה מהבוקר ועד הלילה. מלמד קבוצות קטנות, ומלמד בקאנטרי. מכיוון שאני צמא לידע (וזה כן כנראה נשאר מיותר מ15 שנות עבודה במדע) התחלתי קורס מורים ליוגה חדש, הפעם ליוגה תרפיה

מאוד שמח מכל אחת מההחלטות שהובילו אותי למקום הקסום הזה. גם הילד שבתוכי שמח: יוגה משנה חיים. ואני רוצה

לחלוק עם התלמידים שלי את עוצמת היוגה, שמרגישים אותה על המזרן וממשיכה בחיים

---

#יוגההסבהמקצואית